לפני שבוע תפסו את עיניי וליבי כמה דברים משמעותיים מאוד.
הראשון היה כתבה בעיתון ליידי גלובס גיליון מאי 2018
שם הגיליון "להיות לבד "
ובו כתבות על בדידות, לבד ודומיו.
הכתבה (של שירה עדן) שהכי צבטה את ליבי, עסקה בכל אפליקציות ההיכרויות למיניהן והביאה סיפורים מהשטח קשים ביותר, שאולי מי מקוראיי ששייך לעולם הזה יוכל להזדהות איתם באופן זה או אחר.
הכתבה עסקה בריבוי הגדול שמוצע היום (=גברים ונשים) אותו ריבוי שמביא לבלבול ואף נמצא לו שם, (סוראליסטי בעיניי אך ככל הנראה מחובר למציאות), "#ריליישנשופינג".
וציטוט מתוך הכתבה: "נדמה שאפליקציות להכרויות הן סוג של ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות.."
מתוך ההיצע הגדול מגיע כאמור הבלבול ואיתו באופן טבעי, הבדידות.
אך הבדידות היא לא החלק הכי כואב ומצער בסיפור. זו התוצאה והיא לא נעימה.
אבל מה עם הדרך? איך נראית הדרך לאותה זוגיות? (או אי מציאת זוגיות...)
המקרים המתוארים בכתבה מתארים מציאות קשה, עגומה, צינית ובעיקר חסרת דרך ארץ.
מעבר לכך שלא ברור איך קרה שהקנקן נהיה מעניין יותר ממה שבתוכו, כי הרי כך חינכו אותנו, לא?!?!
כל הדרך מתחילת דייט ועד לסיום קשר נהייתה בלתי אנושית. או כמו שתיארה יפה הכותבת בסיום הכתבה: "אולי השפע האינסופי, ותחושת השליטה שהסווייפינג נותן, הופך את האפליקציות מזירה של חיפוש למעין שעשוע להעברת הזמן"?????
יום לאחר שקראתי את הכתבה והיא עוד מהדהדת בי, חברה מספרת לי כי גילתה שמי שיצאה איתו בחודש האחרון, יצא במקביל עם חברה של חברה שלה.. באחת מההודעות שנשלחו
אל הבחור לטלפון הנייד שלו נכתבו המילים הבאות:
" #אתה מבין שאתה היית הגוד גאי לכאורה? איך מגדר לא יפגע? המגדר מקולקל. בדרך כלל קילומטר לפני הדייט אני מריחה את הקלקול. ופה זה מכה מתחת החגורה ועכשיו רצועת האמון הידקקה או נקרעה. מה יכול להחזיר אותה לקדמותה? מרגישה מוקפת אפסים יוצאים מכל חור מגואלים ברפש. ואיזה סיפורים אוי לאוזניים ששומעות... אתה לא מבין.
ואז בא גיא.. כזה קלאמזי עם לב טוב. אז את אומרת.. מה רע יכול לצאת ממנו? הכי גרוע לא יילך..
ומתוך הלב הנאיבי שרוצה להאמין שיש טוב בעולם. #שרוצה לדון לכף זכות כפי שחברתי דבורה הדתלשית מנסה לקרקע בי..
מתוך זה צץ לו התעתוע.. החבלן. התאווה שלא יודעת שובע. שרוצה עוד ומשתוקקת.
וכל החושים שלי חדים אשש.. אבל כנראה תמיד יש על מה להתאמן.
#מרגישה כמו קיל ביל... "
ושלושה ימים לאחר מכן אני נזכרת בתמונה הזו שצילמתי במזכרת בתיה.
#מענטשלך=דמויות על עץ
גבר ואישה בהיפוך (כמה סמלי..)
ומחפשת פירושים ומוצאת דבר תורה לפרשת שמות שמתייחס להתנהגות האצילית של משה אל מול יתרו..
ואז הכל מתחבר לי..
ברגע שנראה את האחר שמולנו
(ללא הבחנה מאיזה מגדר הוא!)
ונבין שהוא קודם כל בן אדם ויש גם לו, כמו לנו,
ציפור נפש ונדע לשמור עליה,
נוכל לקיים כאן עולם טוב יותר
פחות ציני
פחות נוקשה ויותר אוהב..
#חיבור_בין_טקסט_לאימג'