תיאוריות
רבות עוסקות בתהליך הקבוצתי, ביחסי המנחה והקבוצה ובשלבי התפתחותה.
לא מעט
דובר על סוגי קבוצות ותפקידים בקבוצה.
אבל התיאוריה
בה אני רוצה להתמקד ולהעמיק היא התיאוריה הקסומה ביותר בעיניי בעבודה קבוצתית,
והיא מקבילה את ראשיתה של כל קבוצה לראשית חייו של תינוק.(מלאני קליין)
מעבר
לציפייה, של כל אחד מחברי הקבוצה, מהמנחה, להיות "האם הטובה דיה" אני
מתייחסת לתהליך קבוצתי כלידה מחדש.
בקבוצה
אנו מקבלים הזדמנות חד פעמית להיוולד מחדש דרך השתקפויות שאנו מקבלים מחברי
הקבוצה. הקבוצה מהווה "היכל מראות" ומאפשרת לנו התבוננות פנימה דרך חברי
הקבוצה.
בסדנא
תהליכית בת 10 מפגשים (או פחות) עוברים המשתתפים תהליך התקרבות לעצמם דרך שיח, צילום
והתבוננות בתמונות. אפשרות להכיר מקרוב את חברי הצוות איתם הם עובדים ויכולת לתקשר
ולדבר אחרת ממה שהם רגילים.
הרבה
מדברים היום על אושר ולא מעט מנהלים שואלים את עצמם –
האם אני
צריך לדאוג שהעובד שלי יהיה מאושר?
אז
התשובה בעיניי היא מאוד פשוטה. אושר זו דרך חיים ותפיסת עולם שמורכבת מהודיה, מראיית
הטוב, מיכולת לתקשר ולהביע ומהיכולת להתבונן פנימה.
אז לא,
מנהלים ובעלי חברות לא אחראיים על האושר של העובדים שלהם. אבל הם כן יכולים ואף
צריכים להעניק להם את האפשרות להתבוננות פנימה למשך שעה וחצי, אחת לשבוע, במשך
עשרה שבועות, משום שזו מעניקה אוורור, נחת, סיפוק ושמחה.
וכשמרגישים
את כל הנ"ל לא הופכים להיות עובדים טובים יותר ויעילים יותר?
אז למי
מיועדת הסדנא?
לקבוצות
של עד 12 עובדים או מנהלים
זמנים?
כל
מפגש אורך כשעה וחצי למשך 10 שבועות (או פחות)
איפה
זה קורה?
בכל
הארץ ובארגון עצמו.
ומה
נעשה בכל מפגש?
נצלם, נדבר, נתקשר, נביע , נלמד לעבוד טוב יותר כצוות,
נביא לידי ביטוי את "האדם" שבנו ולא רק את "העובד" שבנו.
מחכה לכם,
דבורה.